יום שבת, 14 באפריל 2012

קליאנט אהובי, זמן של זיכרון

אני זוכרת כשניפגשנו, רק ראיתי אותו, והרגשתי את זה, הרגשה חמה ונוגה, שמתחילה מכפות רגלי, עוברת לירכים, לבטן ומקצות האצבעות, לזרועות ועד לראש. רעדתי, לא ידעתי תחושה זאת ליפני, זה היה נעים, חשתי בטוחה ומוגנת. כל כך גברי, יפה מראה ואצילי. הרגשתי שאני רואה מחזה חדש, שעיני עוד לא חוו. הרגשתי משהו בטוח גם במבטו שלו, ביושר שלו ובהגינות שלו. יפה תואר. מלכותי, חשתי מיוחד בפתאומיות. חשתי שאנו האנשים היחידים בסביבה. לרגע שכחתי מהעוני, מהמצב הקשה ומהעבודות שעלי לבצע. בחיי, לבי נלקח מימני באותם רגעים.
ידעתי, הוא האחר שאהיה שלו לעד, בעוני, בחולי וגם ברגעים המתוקים, רציתי שילדי יהיו מימנו ולא מאחר.
הו קליאנט אהובי, הכל יהיה בסדר יקירי.



אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה